מודל שקוף מאפשר לראות מה קורה בתוך האנטומיה. זו כל המטרה. כל השאר במדריך הזה עוסק בשאלה כמה קרוב אפשר להגיע לזה, ואיפה הגבולות.
איפה שקיפות באמת עוזרת
- ניווט מכשור. לראות קטטר, guidewire או מערכת החדרה (delivery system) נעים בתוך כלי דם או חדר.
- בדיקות פריסה. לראות איך סטנט, מסתם או שתל יושבים ומתרחבים בגאומטריה מציאותית.
- הדגמות ופיצ'ים. להראות למשקיעים, לרופאים או לקהל בתערוכה מה המכשיר עושה, בלי מסך.
- הדרכה והסבר. להפוך מבנה פנימי לקריא למי שמחזיק את המודל ביד.
אם אף אחד לא צריך להסתכל פנימה, מודל אטום הוא בדרך כלל הבחירה הטובה יותר. הוא פשוט יותר, ופרטי המשטח נקראים בו טוב יותר.
איך נוצרת השקיפות
רוב המודלים השקופים שלי מודפסים ב-SLA, מרזין שקוף עם גוון כחלחל קל. אני עובד עם שקוף על בסיס כחול, כי הוא נשאר שקוף לאורך זמן יותר מאלה שעל בסיס צהוב.
מה שמפתיע אנשים הוא שהחלק משנה את המראה שלו כמה פעמים בדרך:
השטיפה והניקוי שכל הדפסת רזין צריכה משאירים את המשטח מט. השלב האחרון הוא טבילה בלכה שקופה. היא ממלאת את החספוס המיקרוסקופי שמפזר את האור, והשקיפות חוזרת. בחלקים צינוריים כמו כלי דם או דרכי אוויר אני מדלל את הלכה, כדי שתצפה גם את הפנים.
חלקים מלאים (גוש) אפשר גם לשייף בנייר שיוף, מגס לעדין, בשביל עוד שקיפות. זו עבודה איטית שדורשת סבלנות, והיא לא מגיעה לתוך לומן.
הפשרות
מה מקבלים
- מבט ברור על הלומן ועל כל מה שבתוכו
- אותה גאומטריה של המטופל כמו בהדפסה אטומה
- חלק קשיח ששומר על הצורה שלו לשימוש חוזר
למה לצפות
- רואים דרכו, אבל זו לא זכוכית. קצוות וקימורים עדיין מעוותים את המבט.
- קשיח. הוא לא מרגיש ולא מתכופף כמו רקמה.
- יותר זמן גימור ממודל אטום
בעיות שעולות
- הכול נראה. קווי שכבה, טבעות וסימני תומכים נראים בחלק שקוף, בצורה שאף פעם לא רואים בחלק אטום.
- חלול קשה יותר מגוש. אי אפשר לשייף או ללטש את הפנים של לומן צר, ולכן מודל חלול פחות צפוי.
- ענפים דקים וארוכים. הם עדינים ברזין שקוף, ודורשים תכנון זהיר של כיוון ההדפסה והתומכים.
- זמן. רוב העבודה קורית אחרי ההדפסה, בניקוי, בהסרת התומכים ובגימור. והגימור חייב להיות נכון בכל מקום, כי שום דבר לא מסתיר טעות.
"שקוף אופטית" זו מדידה, לא תיאור
בהרבה חומרי שיווק של רזינים מופיע המונח "optically clear". בפועל זה אומר מעבר אור ועכירות (haze) שנמדדו, בדרך כלל לפי ASTM D1003, על לוח בדיקה שטוח בעובי ידוע. חלק אנטומי עם דפנות מעוקלות ומשתנות לא יתאים ללוח שטוח. לכן אני מתאר את המודלים שלי כשקופים, כאלה שרואים דרכם, ולא טוען לדרגה אופטית שלא מדדתי.
לפני שבוחרים שקוף, כדאי לשאול מה בדיוק צריך לראות, ומאיפה. התשובה קובעת אם שקוף הוא בכלל החומר הנכון.
עוד על הסיבה שמודל גוש יכול לצאת שקוף יותר ממודל חלול, במאמר לא כל המודלים השקופים נולדו שווים.
